ה-A250 היא מכונית מעולה שבהחלט שייכת למשפחת מרצדס. לזכותה, היכולות הספורטיביות הגבוהות, העיצוב והאבזור. אך מצד שני - הנסיעה הנוקשה שקשה להתעלם ממנה. היא תתאים למי שרוצה להנות מחלק מהיתרונות של המותג במחיר לא אופייני למותג, וגם בעל זיקה מוטורית ורצון לנהוג.
שחף בן צבי
ה-A Class היא סדרת הכניסה של מרצדס והושקה בשנת 1998. הדור הראשון סבל מחבלי לידה וגרף שמועות הטוענות שה-A תתהפך אם היא רק תריח פיתול מתקרב. גם לאחר קריאות התיקון של היצרן לא זוכה השם של הדור הראשון והוא לא זכור לטובה. הדור השני, אותו אנו בוחנים כאן, כבר סיפור אחר. לא רק שהוא נראה שונה, הוא אכן מאוד שונה והפעם – נראה שבפיתולים ה-A רק פורחת.
כלמוביל מציעה את ה-A במספר גרסאות, כאשר בראש ההיצע 2 דגמי AMG – ה-A250 הנבחנת כאן, וה-A45.
למען האמת, בעוד שה-45 היא AMG בכל רמ"ח ברגיה, ה-250 היא AMG בעיקר קוסמטית, אך גם מטופלת במתלים ובפליטה.
מראה
ה-A נראית נהדר, חבילת ה-AMG תורמת המון. עם קו הגג הנמוך וההצללות השריריות היא שופעת ספורטיביות מבלי להיות צעקנית מדי. תורמים במיוחד למראה הקרבי הם הגריל העצום, פתחי היניקה המפוסלים בפגוש (הקדמי והאחורי) והדיסקים המגודלים והמחוררים, מקושטים בקאליפרים אדומים בריאים בהחלט.
כניסה פנימה ממחישה שכאן היופי הפנימי חשוב בדיוק כמו החיצוני. התא מורכב מפלסטיקה כהה בעיקרה, ומתובל באדום לוהט כחלק מחבילת ה-AMG – החגורות אדומות כולן, מסגרות פתחי המיזוג המעוצבים ותפרי העור במושבים ובהגה – המינון פשוט מדוייק. איכות החומרים טובה מאוד והעיצוב מתבלט בפנל המרכזי דמוי הקרבון, ריבוי פתחי המיזוג העגולים וההגה השטוח בתחתית. לשלילה נציין שמסך המולטימדיה לא נראה שייך ומשרה תחושה של התקנה מקומית למרות שיוצר והורכב במפעל מרצדס.
אבזור
לאחר ההתרשמות מהעיצוב אני מתיישב במושב הנהג ומתכוונן על תנוחת נהיגה נוחה (בצורה חשמלית כמובן, לרבות 3 זכרונות למושב והמראות). מיד ניכרת התמיכה הצידית של מושבי הספורט הנוקשים ובדיעבד נוכחתי שהנהיגה כלל לא מעייפת, גם לאחר מאות קילומטרים של נהיגה דינמית ומנהלתית. מערכת המולטימדיה כוללת בורר שליטה מרכזי, קישוריות בלוטות' (לא תומכת כראוי בעברית), איכות שמע גבוהה, גג שמש, מצלמת רוורס הכוללת רישות מרחק שעוקב אחר סיבוב ההגה וממחיש לאן תגיעו, בקרת שיוט, מגביל מהירות, ערכת עזרה ראשונה, ערכת ניפוח (תחליף לגלגל רזרבי) חיישני אורות, ועוד. בלילה כל פרט בתא מואר בצורה עדינה, כך שלא תאבדו שום דבר – הרצפה, תאי האחסון, תא הכפפות, מחזיקי הכוסות, מאפרה, ידיות הפתיחה בדלתות, תא המטען במספר מקומות ועוד. אפילו כיתוב ה"Mercedes Benz" בספי הדלתות מואר!
המרחב בתא מספק לארבעה מבוגרים (לא לחמישה), אך גג השמש גורע ממרחב הראש ומצלמת הרוורס די הכרחית היות והראות אחורנית מוגבלת ביותר. תא המטען מרווח והיעדר הגלגל החלופי מפנה מקום בתא התחתון לציוד נוסף. המושבים מתקפלים בחלוקת 40:60 וקיימים המון וווים לקשירה ועיגון מטען.
רשימת ציוד הבטיחות עשירה גם היא ומעבר ל-7 כריות אוויר, 5 כוכבי ריסוק ב-Euro NCAP, ושלל הבקרות השגרתיות כוללת גם מערכת התראה ותגבור בלימה. מערכת זו תתריע ויזואלית בלוח המחוונים כאשר תתקרבו לרכב מלפניכם וגם תשמיע התראה במקרה ומדובר במצב מסוכן כגון בלימה פתאומית של הרכב ממול. במצב זה כאשר יגיב הנהג המערכת תדע לתגבר את עוצמת הבלימה ב-40% אם קיים הצורך. בעוד שההתראה הויזואלית מופיעה לעיתים קרובות מדי היא אינה מפריעה, וההתראה הקולית מסבה את תשומת הלב במצבים מסוכנים יותר וזה מבורך.
מתחילים לנהוג
סיבוב מפתח והמנוע מתעורר, מספר מכות קטנות על הדוושה הימנית משמיעות התעטשויות פריקת לחץ מגדש מפתיעות. האווירה הספורטיבית שהתחילה בעיצוב קופצת מדרגה. 211 כ"ס מפיק המנוע, והם מגיעים מוקדם כמקובל במנועי הטורבו – כבר ב5,500 סל"ד. נתון המומנט הבשרני מונה 35.7 קג"מ שזמינים כבר מ-1,200 סל"ד. הצליל מאוד מוחשי בתא – מהנה במצב רוח דינמי, עלול להפריע בחיי יום יום רגועים. המנוע נהדר מכל הבחינות והעובדה שגם ה-45 שמפיקה 360 כ"ס מתבססת על אותו בלוק ובסיס, רק מעידה על הפוטנציאל העצום שלו.
המטרים הראשונים חושפים הגה בעל משקל טוב וכבד ואף משוב מהצמיגים. המתלים קשיחים עד מאוד, ושיוט בינעירוני על כביש באיכות בינונית יכול לערער את קיבת הנוסעים. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים נעימה בהתנהלות שגרתית, לעיתים נדירות מאוד מתבלבלת או חובטת, ומטפסת מהר להילוכים הגבוהים והחסכוניים כאשר היא במצב Eco. דוושת הבלמים חדה וקצרת מהלך.
בעצירות מערכת העצור-סע מדוממת את המנוע באופן לא מורגש. ההנעה בעזיבת דוושת הבלם מלווה ברטט קל אך עדיין לא מפריעה, מאידך מאוד צורם היעדר המיזוג במצבים אלו ונסיעה מרובת רמזורים ביום חם תיהפך לסבל אם לא תנוטרל המערכת. שיוט ב-100 קמ"ש מתנהל על כ-1,800 סל"ד שקטים אך עדיין נוכחים בתא הנוסעים, כאשר גם רעשי רוח וצמיגים מורגשים.
מעלים קצב
דרכים מפותלות מתקרבות ולפניי התפנה הכביש, ממצב של שיוט על 80 קמ"ש אני מנחית את הדוושה לרצפה ואז... לא קורה כלום. מחוג הטורים עלה לקצה העליון, המנוע לא נשמע ואין תגובה מהרכב – למשך כשניה וחצי או שתיים. כשההשתהות הלא ברורה הזו מסתיימת, המציאות משתנה. האיברים הפנימיים מיד מרגישים דחיפה קדימה, 4 הילוכים ירדו והמנוע נוהם בצליל מאיים. העברות ההילוך מלוות בהשתעלויות קלות מודגשות בצלילי בס עבים ומגרים. נוקשות המתלים הופכת כעת מבורכת והמהירות כבר מזמן שוות שתיקה. הטריטוריה הזו היא הייעודית ל-A והיתרונות הרבים צפים.
תיבת ההילוכים במצב הספורט מושכת את ההילוכים כנדרש באווירה הזו, ואף מפנקת במשורת גז ביניים בהורדות הילוכים, אך לא מאפשרת עצמאות לנהג במצב הידני. לא שזה מפריע, מצב הספורט הוא שותף נהדר לשעשועים הללו והיכולת של המנוע להטיס את ה-A קדימה בתאוצות מערבלות ישכיח את כל החסרונות. השלדה קשיחה ונעדרת זוויות גלגול, ויש נטייה מוחשית לתת היגוי ביציאה מהפניות. הבלמים מספקים ומעולים, כמעט ולא מאבדים יכולת לנוכח עומסים גבוהים ומתמשכים, ומספקים פידבק בדוושה החדה.
הקצב שה-A צולחת בו את העיקולים מעורר התפעלות, אך באופן מפתיע דווקא אז היא מתנתקת מעט מהנהג – התחושות מההיגוי (שהיו מבורכות בהתנהלות רגועה) מתעממות והמעבר בין אחיזה מוחלטת של הצמיגים לבין איבוד אחיזה והחלקה לא מורגש כמעט, מה שקצת פוגע בביטחון לדחוף אותה אל קצה היכולות הגבוהות. עדיין אין ספק שהנהג יחייך, יהנה מצלילי המנוע, מגיהוץ העיקולים, מיכולות הבלימה, המהירות הגבוהה והאדרנלין.
סיכום
תג המחיר של ה-A250 שבחנו עומד על כ-275,000 ₪ והיא נמצאת במעין קטגוריה משל עצמה. ניתן אולי להשוות אותה למשל לגולף GTI (220,000 ₪) מבחינת ביצועים, אך לא מכל בחינה אחרת. גם למתחרים מבמוו או אאודי אין דגם מקביל, אלא חלש ופשוט יותר או חזק וקיצוני משמעותית.
