האוקטביה משפחתית מעולה ולבטח בין הטובות בקטגוריה. היא שופעת פרקטיות ומפנקת במרווח נדיר ונסיעה נעימה. לזכותה – הגודל, איכות ההרכבה, הפתרונות הפרקטיים ויחידת הכוח; לחובתה – תפקוד תיבת ה-DSG בזחילות פקקים והנסיעה הנוקשה לעיתים.
שחף בן צבי
האוקטביה הייתה הדגם השמיני שייצרה חברת סקודה, אי שם בסוף שנות החמישים, והייתה מבין הדגמים החשובים של החברה. בסוף שנות התשעים פותח בסקודה דגם חדש, יחד עם אחיותיו דוגמת הגולף, והוחלט לתת לו את השם המיתולוגי במותג. האוקטביה הזו סימנה שינוי מהותי בדגמי החברה ואיכותה ובזכות כנפיה של פוולקסוואגן הטמיעה את האופי המערב אירופאי, בניגוד לסגנון המזרח אירופאי כבעבר.
עיצוב
האספקט הבולט ביותר במראה האוקטביה הוא הגודל, היא משרה תחושה ענקית ושופעת. הקווים חדים מבעבר והעקרון המנחה הוא זה שכבר ראינו בראפיד שמשווקת כאן כבר כשנה. הטמבון הקדמי כולל ספוילר תחתון נאה, יחד עם פנסי הערפל, הגריל החדש ובליטת ההדגשה של הסמל נוצרת חזית יפה. מחמיא במיוחד הוא גג השמש האופציונלי. אישית אני פחות נמשך לפתחים הללו בגגות הרכבים, אך ההשחרה סביב הגג ממשיכה את השמשה הקדמית ומוסיפה המון למראה הרכב.
בצדדים החלונות כבר לא מופרדים כבדגמים הקודמים וקורת B מושחרת כך שנראה חלון אחד. לשלילה נציין שהגלגלים נראים קטנים על פתחיהם, למרות שהחישוקים חביבים.
הישבן באוקטביה גדול מאוד וזה דווקא בכלל לא רע. הפנסים שונים לגמרי מהדור הקודם, חדים ומלבניים יותר, ועדיין כוללים את צללית ה-C ההפוכה.
סך הכל העיצוב סולידי ויפה, אני אהבתי.
תא נוסעים
הגודל לא רק נראה, אלא גם מורגש. התא מרווח מאוד הן מלפנים והן מאחור. העיצוב סולידי גם כאן, ללא אלמנטים מיוחדים אך קיימות נגיעות עדינות של כרום בפתחי המיזוג, ההגה, המחוונים והמתגים השונים. הצבע השולט בגרסה שבחנו הוא שחור לצערי, אך קיימות גרסאות עם ריפוד ופלסטיקה בהירה ובהן שילוב הצבעים נהדר.
איכות הפלסטיקה מצויינת, בחלקיו העליונים של התא היא רכה למגע (בתחתונים ובדלתות פחות) ואיכות ההרכבה חסונה. הקפדה על פרטים קטנים ניכרת בכל פינה, כך למשל כל תאי האחסון מרופדים (ופתיחתם מרוסנת), לכפתורי הפיקוד משקל טוב, במראות ישנה חלונית שדרכה נורות האיתות נראות גם לנהג ועוד פתרונות מעניינים כמו מתקן לעיגון סמארטפונים שמתיישב במתקן הכוסות כמו המאפרה (לא יתאים לטלפונים הגדולים מאייפון 4). היו גם דברים פחות טובים למשל, מחסור בתאורה במראות האיפור בסככי השמש, וחוסר התמיכה בעברית במערכת המולטימדיה, כאשר לי הפריעו גם הודעות מחשב הדרך בדמות טיפים לחסכון בדלק (אם כי יש גם הודעות חיוביות כגון תזכורת לקחת את הטלפון לאחר כיבוי המנוע).
תנוחת הנהיגה נוחה ועם מגוון אפשרויות כיוון לנהג ואף לנוסע (ברמת גימור ה-Elegance יש גם כיוון תמיכת גב תחתון במושבים הקדמיים). התמיכה הצידית תהיה רלוונטית רק לרחבי מידות ולי הפריע היעדרה במקטעים דינמיים. הישיבה מאחור נוחה ומרווחת לשני הנוסעים הראשיים, לנוסע השלישי תפריע הבליטה ברצפה.
נוחות נסיעה
המתלים באוקטביה מבודדים את תוואי הדרך ברמה טובה ומעט נוקשה. משקל ההיגוי קליל ברוב מצבי הנהיגה, עם עלייה במהירות הוא מתקשח ומספק משוב סביר מהצמיגים. אגב ההגה, השליטה בפונקציות האבזור – בקרת השיוט והמולטימדיה, נוחה למדי.
נסיעה עירונית ובעיקר זחילות פקקים יכולות לעיתים להיות פחות נוחות עקב התנהגות גיר ה-DSG שלעיתים 'מתבלבל' בין ההילוך הראשון והשני. אופי המבחן כלל ברובו נסיעה בינעירונית ושם הגיר פשוט נהדר. אמנם נדרשת לחיצה בריאה על דוושת האוץ כדי לרמוז לו להוריד הילוכים בעת הצורך אך, לרוב הוא קולע. 2 תלונות בכל זאת, האחת על ההחלפה בין מצב ה-D לספורט – הורדת ידית ההילוכים תחליף בין המצבים ואין מצב קבוע לספורט או לדרייב כך שהדבר מבלבל, השניה על מיקום הידית במצב הידני (שלא מאפשר עצמאות מוחלטת בבחירת ההילוך) – המיקום לא נוח ובקטעים דינמיים פוגע בביטחון ובקצב.
השיוט מתבצע ברוגע מוחלט, המנוע חרישי ובידוד הרעשים טוב למדי. בכלל גמיעת מרחקים נוחה באוקטביה, גם כשהמהירויות גבוהות בהרבה מהמותר, היא משרה תחושת יציבות ונינוחות.
ואיך האוקטביה בכבישים המפותלים כשמצב הרוח דינמי? מרשימה. היא מאפשרת קצב רב על אף המנוע הצנום ואחיזה גבוהה למרות הצמיגים החסכוניים. בקרת היציבות מתערבת במקרים קיצוניים ולא הזדמן לי לבטלה במהלך המבחן, למען האמת גם לא הרגשתי צורך. בקצרה אפשר להגיד שהיכולת טובה גם אם התנהגות הכביש לא שובבה אלא סולידית (כמו העיצוב), בהחלט נפתח לי התאבון לבחון את גרסאות ה-1.4 וה-1.8 ליטר.
תא מטען
תא המטען הוא הדבר הכי גדול באוקטביה, תרתי משמע. מעבר לנפח המרשים (568 ליטר ללא קיפול מושבים, 1,580 לאחר הקיפול), המפתח רחב ונמוך כך שהטעינה נוחה. מתחת לרצפת התא יש מעט מקום לחפצים נוספים.
קיפול המושבים בחלוקת 60:40 מתאפשר מתוך תא המטען ומתא הנוסעים, ופיצ'ר חביב במיוחד הוא פתח גישה לתא המטען מתוך תא הנוסעים בגודל משענת היד – כך יכול נוסע במושב האחורי לגשת לחפצים בתא המטען גם ללא קיפול המושבים ותוך כדי נסיעה.
מעבר לכך בתא מספר פתרונות פרקטיים – מחיצות לחלוקת תאים, מספר גדול של ווים לקשירה ועיגון מטען, רשת סטנדרטית לאחיזת מטען. ישנן גם מחיצות ניידות, הנתפסות באמצעות סקוץ' לרצפת התא ומאפשרות עיגון של מטען כמו ארגזי שתיה וכד'.
הנעה
מבט על דפי הנתונים ירמוז על מנוע זהה לדגם הקודם – נפח של 1.2 ליטר, הגדשת טורבו, 105 כ"ס ומומנט בשרני של 17.8 קג"מ. בפועל המנוע שונה ומבחינה מכנית אין נקודות דמיון רבות. כהערת ביניים ניתן לשער שנתוני ההספק של הדור הקודם של מנוע ה-TSI כנראה היו משביעי רצון ולכן גם בתהליך פיתוח מנוע מאפס שימר היצרן את נתוני הביצועים. למה בכל זאת לשנות? המנוע הזה קל יותר, ואמור להיות חסכוני ואמין מקודמו.
מבחינת הנהג אין הבדלים של ממש בתפוקת המנוע, והוא עדיין נפלא. לא חסר כוח בשום מצב נהיגה, וזמינות הכוח מסל"ד נמוך מעולה. למרות שמספר הסוסים קטן מרוב המתחרות בקטגוריית המשפחתיות, האוקטביה תהיה מהזריזות בקרב המתחרות.
צריכת הדלק במהלך המבחן, שהיה מאומץ מאוד, הייתה כ-12.8 ק"מ לליטר בנזין (מחשב הדרך דיווח על 12.7, דיוק טוב). בתנאים שפויים הצריכה אמורה להשתפר משמעותית.
בטיחות
האוקטביה מצויידת ב-7 כריות אוויר וזכתה ל-5 כוכבים ב-Euro NCAP, עם ציון יפה של 93% בהגנת מבוגרים ו-86% בהגנת ילדים. קיימת בקרת יציבות, ניטור לחץ אוויר בצמיגים, פתיחה סלקטיבית של הכריות ומערכות בטיחות נוספות (למשל מערכת הבולמת את הרכב אוטומטית ומונעת סטייה לנתיב נגדי או התהפכות לאחר תאונה בה הנהג יאבד את היכולת לשלוט ברכב).
אבזור
רמת הגימור הבסיסית נקראת Ambition, ובמחיר של 131,990 ש"ח כוללת: 4 חלונות חשמליים אוטומטיים, מחשב דרך אינפורמטיבי, חיישני אורות ומגבים, בקרת שיוט, מיזוג למושבים האחוריים ומערכת מולטימדיה לה מסך מגע, קישוריות בלוטות', חריץ SD, USB, ו-AUX.
תוספת של כ-5,500 ש"ח תשדרג לרמת ה-Elegance המוסיפה בקרת אקלים מפוצלת, חישוקי סגסוגת, קיפול מראות חשמלי, פנסי ערפל, משענת יד מאחור וחלונות כהים.
